שולחן הווינטג' של הקטנה שגדלה

מסתבר שבפסח הספקנו עוד כמה דברים, מלבד טיולים לקיסריה.

את שולחן הכתיבה של הקטנה גדולה, שכבר בכיתה א`, קנינו לפני שנה וחצי (כן, מלא זמן...) בוינטאג`מאניה. 

הוא היה נחמד, מלא פוטנציאל לא ממומש. (לא, לא התבלבלתי, אלה לא דברי המורה מאספת ההורים), הרגליים שלו היו שחרחרות מלכלוך שדבק בעץ, וגם הפורמיקה שלו לא הייתה כל כך חיננית, למרות שהצבע הלך טוב עם הסקלה בחדר של הקטנה.

הוא חיכה בסבלנות עד שהתפנינו אליו.

עד חג הפסח הזכור לטוב.

בהתחלה שייפנו את הלכה והשחור, כלומר בן הזוג והבן הגדול שייפו, ואני עשיתי כל מיני דברים חשובים ומאוד דחופים בבית. ככה ירדה כל הג`יפה והוא נהיה ממש חתיך.

כאן הייתה התלבטות קצרה אולי לצבוע אותו בלבן, אבל החלטנו לשמר את העץ והמראה הווינטג`י שלו.

מרחתי עליו לכה, שישאר ככה.

עוד בשלב ההמתנה קדחנו חור במגרה-

נו טוב, בן הזוג קדח, ואני בחרתי ידית מהממת שתלך טוב עם השולחן.

(רק שחברותי לללימודי המגדר לא יקראו את זה, הלך עלי:)  )

(הנה הרגליים של עוד מישהי שעבדה מאוד קשה...)

זה היה השלב הראשון.

תוכנית שלב ב` הייתה להזמין פלטת זכוכית שתכסה את השולחן, ולשים מתחת מפת תחרה או בד מעניין.

היום סוף סוף הגיעה הפלטה! (נו טוב, היא לא הגיעה בעצמה, בן הזוג סחב אותה במו ידיו מהזגג, אבל אני נתתי תמיכה מורלית ועזרתי לסחוב את הנענע והחומוס שקנינו בחנות ליד).

ואז בא החלק הטוב: הקטנה ואני פתחנו את ארון הבדים, הוצאנו את כל הבדים השווים, לקחנו אותם לחדר, פרשנו אחד אחד על השולחן, ובדקנו איך זה יוצא.

כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, השלב הזה היה ממש ממש קשה, אבל מי שמתמיד, בסוף מצליח!

חשוב גם לציין שהקטנה הביעה את דעתה, ולמזלי הגענו לתמימות דעים. (זוכרים, הקטנה יודעת להתעקש, אם היא הייתה בוחרת משהו לא לטעמי הייתי בבעיה רצינית).

וואלה, הנה הוא, השולחן המשופץ של הקטנה:

יצא מתאים לכרית המושב שתפרתי מזמן.

עם השטיח הסרוג:)

עד כאן תולדות השולחן.

נכון שבמדד של זמן אני עבדתי הרבה יותר קשה מבן הזוג?

אבל מי סופר.

להתראות!