יום ראשון, 16 באפריל 2017

אתר הצילום החדש שלי-זהירות! פוסט משתפך

מי שעוקבת אחרי זמן מה, או אפילו מתחילת ימי הבלוג הקודם שלי, בטח שמה לב למיעוט הפוסטים בשנתיים האחרונות.
אם שאלתן את עצמכן מה קורה, וגם אם לא :-)...אז ככה, בואו ואספר לכם.
לא, לא הפסקתי ליצור, מקווה שזה לא יקרה לעולם.
עם זאת, למרות שאני מידי פעם תופרת או יוצרת משהו אחר בתחום ה-Crafts, עיקר התשוקה היצירתית שלי מופנית כיום לתחום הצילום. בשנים האחרונות חידשתי את הפעילות שלי בתחום, והמשכתי להתפתח, בקורסים, סדנאות ובעיקר-לצלם המון!


 אחרי שמצאתי את עצמי מעלה עשרות תמונות לפיסבוק הרגשתי שמגיע לתמונות שלי מקום משלהן. אולי יותר נכון לאמר, שאני רוצה לתת לי ולהן מקום כזה.

אז מה עושים?
אחרי לבטים ובדיקה נראה שהצעד הבא המתבקש הוא לפתוח אתר חדש, שמוקדש לצילום. בהתחלה חשבתי אולי לחבר גלריה לבלוג הזה, אך למרבה הצער לא מצאתי אפשרות כזו, והבנתי שאצטרך, שוב, למצוא לי בית חדש, או לפחות בית נוסף. חרשתי את הרשת, כהרגלי באופן מפורט ויסודי מאוד, ובסופו של דבר פתחתי אתר בפלטפורמה של WIX.

ועכשיו, אני רוצה ושמחה להזמין אותכם לאתר הזה, ששמו בישראל ובעולם :Enchanted Light. 
(גם כאן היתה התלבטות קלה אם לקרוא לו בשמי, אבל בסוף לא יכלתי לוותר על השם הזה שבא לי פתאום.)
הפעם זה לא רק בלוג, אלא פתחתי גם חנות למכירת התמונות.

יש שם למשל תמונות כאלה, מהנסיעה שלי לקופנהגן, שנראות כמו גלויה של פעם:




ותמונות של זריחה בשדות, של הטבע במלוא עוצמתו , כמו זאת-



או זאת:



ותמונות דרמטיות, כמו זאת, שגם בשבילה קמתי ממש מוקדם בבוקר



ותמונות של אביב , כמו זו שלמעלה.

למרבה הצער, ישראל אינה בראש סדר העדיפויות של החברות האלה, ששולחות תמונות להדפסה, ולכן מי שתתעניין ותרצה לרכוש תמונה מהארץ מוזמנת לפנות אלי ישרות, ולא דרך החנות באתר, זאת כדי לחסוך את עלויות המשלוח הגבוהות.
כאן אני פונה אליכן-מי שמכירה דרך אחרת, חברה שיכולה להתחבר לאתר שלי ולקבל תמונות להדפסה ולמשלוח, מוזמנת לספר לי.

ויש גם פוסט ראשון בבלוג, אגמון החולה פרק ב'. היה קסום...

האתר החדש הוא באנגלית. אני עדיין מתלבטת אם להמשיך גם כאן בפוסטים בעברית הקשורים בצילום.
מה דעתכן?
אשמח לשמוע את ההתרשמות שלכן מהאתר, רעיונות והצעות,

אתן באות?

נשיקות,
ליאת

יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

אגמון החולה- טיול קסום - Hachula Israel




ישנם דברים ששווה לקום בשבילם ממש מוקדם בבוקר. עוד לפני שהשמש מתעוררת.
תכף תראו.
באחד מימי נובמבר השכמנו קום והגענו בחשיכה שלפני הזריחה לאגמון החולה, כדי לסייר ולצלם. למי שלא מכיר, בעונת החורף המקום מלא בעגורים ועופות שונים שבאים לנוח בארצנו החמימה יחסית. יחסית-כי היה קר, מאוד קר...
בהתחלה היה חשוך כמעט לגמרי
אפילו הירח עוד נח לו גבוה בשמיים: 




לאט לאט התמלאו השמיים באור עדין, שצבע את הכל בצבעים סגלגלים וזהובים
הציפורים, ההרים, הצבעים יצרו מראה קסום בעיני.














טרקטור שפגשנו בדרך







בהדרגה עלתה השמש, ואיתה האור. הצבעים משתנים, יותר זהוב, פחות סגול, ובהמשך כבר לגמרי אור יום.



מכיוון שהעגורים מתרגלים לקבל מזון מעגלה עם טרקטור, הם לא מפחדים ולא בורחים מעגלת המסתור, מה שמאפשר להתקרב אליהם. 



בסוף הסיור האור כבר עלה, חבל שאי אפשר לשמוע אותם. הם מדברים המון וממש מרעישים :-)





עגלת מסתור נוספת, שצפתה בנו...




 ועוד אחת משלב הזריחה




*קסום*
לא מוצאת מילה יותר מתאימה למקום הזה.  
למרות הקור והקימה המוקדמת-כבר בא לי לחזור לשם, לעוד סיבוב...

בסוף הסיור חזרנו מלאי התפעמות והתרגשות לסככה, שם חיכו לנו תה חם ועוגיות, שעזרו לנו להפשיר. 
למי שמתעניינת-  אתר האגמון (ולא, אין לי שום קשר מסחרי איתם :-) )

ומילה על הבלוג שקיבל תפנית לכוון של בלוג צילום. אז כל שאר הדברים-תפירה, ריקמה, סריגה וכל מיני יצירות נחמדות, הכל עדיין פה, ויגיח מידי פעם. מקווה שתישארו איתי. 
חשבתי גם לכתוב קצת על צילום מצלמות וכל מיני עניינים טכניים כאלה. מה דעתכם?

להתראות,
ליאת

יום שישי, 15 באפריל 2016

סדנת צילום בבולגריה

מסתבר שיש מקומות שהזמן פסח עליהם.
מקומות שכאילו נלקחו מאיזה סרט, מלפני 30 שנה. למה שלושים? אולי חמישים.
הגעתי למקום כזה.
איך ולמה?
אפרת, הצלמת מהבלוג My lovely mess, הזמינה אותי לסדנת צילום בבולגריה.
אחרי אפרת אני עוקבת כבר זמן רב, ולמרות שהשתתפתי כבר בכמה קורסים של צילום, (כן, חובבת קורסים אני...) לקחתי בשתי ידיים את ההזדמנות להתארח אצלה בסדנה.
לא מוותרת על הקסם של אפרת...
איך קרה הנס הזה-אפשר לקרוא כאן.

אחרי נסיעה לא קצרה משדה התעופה בסופיה, בכבישים ישנים וקופצניים, הגענו, עשר בנות, קצת המומות, ונשפכנו מהאוטובוס היישר לזרועותיה של אפרת. אפרת חיכתה לנו עם כוסות שמפניה ושטרודל מעלף, בבקתה משופצת, שהיו ניגוד גמור לכפר הנידח ולנופים שראינו בדרך. תכף תראו.

אני לא אתאר את הסדנה, הבקתה, וכל המתנות המעוצבות למשעי שקיבלנו. אפרת עושה את זה הרבה יותר טוב.
רוצה לשתף אתכם בתמונות מהכפר, שכמו נלקחו ממאה אחרת.






עיזים ראינו כל הזמן. הרבה יותר עיזים מאנשים. יש ביסיסיטר של העזים, שמפזר אותם אחרי הצהריים לבתים. כל עז יודעת בדיור איפה הבית שלה. כמה מפתיע :-)




גם סוסה לבנה, של בעל הבקתות



בבוקר סיפרו לנו שהסוסה המליטה סייח קטן.

אפילו המכוניות מפעם.




פתח של בית. דהו, עם ווילונות תחרה, וקצת מוזנח, אבל חינני, לא?




היו גם אימוני צילום...למשל בהקפאת תנועה



ועוד אחד




מי ידע מה זה, כל העצים האלה?



תשובה בסוף הפוסט.







צילמתי את האשה הזקנה, לבושה בשחור, יושבת על האבן בצד הדרך.
על מה היא מסתכלת. על מה שהיה כאן פעם, ולא יחזור יותר?


זהו, עד כאן.
יש עוד מלא תמונות. ברור. לא יכלתי להפסיק לצלם.
כפר סוראליסטי.
לפעמים הייתה לי תחושה שאחרי שנעזוב את הכפר מעט האנשים שפגשנו יארזו את הדברים שלהם, יחזרו לבתים האמתיים שלהם, והכפר ישאר נטוש, כמו תפאורה של סרט.



המון המון תודה לאפרת על החוויה הנהדרת, ההדרכה, האוכל המופלא, והאווירה הטובה.
תודה גם לבנות הנהדרות שחלקו איתי את החוויה,
תוכלו לקרוא פוסט של אורה על הסדנה כאן, ואת הפוסט של אפרת-כאן.

אה כן, חוב קטן-פתרון החידה: גזעי העץ שבתמונה הובאו לחצר במיוחד, וליידם מגדלים פטריות.
מעניין, נכון?

להתראות!

יום שבת, 5 במרץ 2016

תיק גב לילדות-מצאתי ציפית

איזה כיף, שוב תופרת.
מצאתי ציפית ישנה, ווינטג' כזו, חמודה.
צרפתי בד ועוד בד...







 והציפית הפכה שלני תיקים, לקטנה, ולבת דודה שישנה אצלה.













תמיד נתקעת בלי שרוכים לתיקים.
חייבת למצוא מקום לקנות כאלה.
משיהי מכירה?
אשמח לשמוע.

להתראות!

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

עוד תיק אוכל, לא, לא נסחפתי בכלל...

מבטיחה, זה האחרון.
פשוט הבת שלי ביקשה שאתפור לה אחד מבד הפלמינגו החמוד שמצאנו בנחלת בנימין.

למי שהצליחה לפספס, את שרשרת תיקי האוכל, תתחילו כאן ותעקבו אחרי שאר הקישורים.


תקריב על הרצועות, מבד ששמרתי הרבה זמן



 והפלמיגו



הפעם הטבעת בפנים מבד שונה



הוורוד המנוקד זו בעצם שקית עם שרוך שסוגרת את התיק.



ומבט כללי לפרידה




אז מה, יצא נחמד?

במחשבה שנייה, עכשיו כשאני רואה אותו כאן, בעצם, לא כדאי להבטיח משהו שלא מתכוונים לקיים.
אז לא מבטיחה.

להתראות!

יום שישי, 9 באוקטובר 2015

תיק אוכל כוכבים

התמכרות קלה מסתמנת. כאילו שלא ידעתי שזה יקרה :-)
אחרי תיק האוכל הקודם, התחשק לי לתפור עוד כאלה.

הפעם תפרתי אחד עם בדי כוכבים, שהפכו כל כך טרנדים בקיץ האחרון.
היה כיף לחבר בדים שלא קשורים, ולמצוא את הקשר ביניהם.

הנה הוא:



עם התווית



והכובים בטבעת וברצועות 



הרצועות מבפנים



אני רואה שלא צילמתי את השק שנסגר מבפנים. לא נורא. אפשר לראות את זה בתיקים הקודמים, פה, ופה.

הבעיה שיש עוד מלא שילובי בדים שמתרוצצים לי בראש, ורוצים לצאת ולהיות תיק אוכל
...מה עושים?

להתראות!


יום שישי, 14 באוגוסט 2015

תיק אוכל-בנטו

כן, זו אני, הפצעתי לכאן אחרי העדרות ארוכה מידי.
חיידק התפירה חזר לדגדג אותי, איזה כיף!
הכל בגלל החופשה של הילדים.
איך?
בחופש לא צריך להכין להם אוכל בבוקר, אז התפנה לי זמן, והתחלתי להכין לעצמי אוכל לעבודה.
מרוב השקעה הדברים לא נכנסו לתיק הרגיל,  וחיפשתי תיק אחר. חיפשתי, ומצאתי את תיקי האוכל, "תיק בנטו" שתפרתי פעם. הנה, פה וגם פה.
זה תיק כל כך חמוד, שמייד התחשק לי לתפור שוב תיק כזה.

אז תפרתי.
פחדתי שכבר שכחתי איך תופרים.
מסתבר שזה ממש כמו לרכב על אופניים.
דווקא בלרכב אני כבר לא טובה כמו פעם.

















מה שכיף בתיק הזה זו האפשרות לצרף המון בדים יחד, וליצור צרופי צבעים ודוגמאות.

וכשבאתי עם התיק לעבודה, חברה לעבודה אמרה לי ש"כזה תביאי לי פעם במתנה...". אתם חושבים שבמקרה היה לה יומולדת אחרי יומיים?
נראה לי שאז את זה אני אתן לה,
ברור שעכשיו אהיה חייבת לתפור עוד אחד..

אם גם אתם רוצים לתפור כזה, אז יש הדרכה טובה, אפילו בעברית, כאן.
ובאנגלית, המקור:
Link to tutorial By Pink Pingwin
טיפ: בגלל שזה ממכר, כדאי להכין את כל החלקים של התיק מבריסטול, או דף עבה. ואז כשתרצו לתפור את התיק הבא, לא תצטרכו למדוד ולשרטט מחדש את כל החלקים. פשוט תניחו על הבד, תשרטטו בטוש בדים, ותגזרו.
תהנו.

להתראות, מקווה שבקרוב,

ליאת