יום שישי, 15 באפריל 2016

סדנת צילום בבולגריה

מסתבר שיש מקומות שהזמן פסח עליהם.
מקומות שכאילו נלקחו מאיזה סרט, מלפני 30 שנה. למה שלושים? אולי חמישים.
הגעתי למקום כזה.
איך ולמה?
אפרת, הצלמת מהבלוג My lovely mess, הזמינה אותי לסדנת צילום בבולגריה.
אחרי אפרת אני עוקבת כבר זמן רב, ולמרות שהשתתפתי כבר בכמה קורסים של צילום, (כן, חובבת קורסים אני...) לקחתי בשתי ידיים את ההזדמנות להתארח אצלה בסדנה.
לא מוותרת על הקסם של אפרת...
איך קרה הנס הזה-אפשר לקרוא כאן.

אחרי נסיעה לא קצרה משדה התעופה בסופיה, בכבישים ישנים וקופצניים, הגענו, עשר בנות, קצת המומות, ונשפכנו מהאוטובוס היישר לזרועותיה של אפרת. אפרת חיכתה לנו עם כוסות שמפניה ושטרודל מעלף, בבקתה משופצת, שהיו ניגוד גמור לכפר הנידח ולנופים שראינו בדרך. תכף תראו.

אני לא אתאר את הסדנה, הבקתה, וכל המתנות המעוצבות למשעי שקיבלנו. אפרת עושה את זה הרבה יותר טוב.
רוצה לשתף אתכם בתמונות מהכפר, שכמו נלקחו ממאה אחרת.






עיזים ראינו כל הזמן. הרבה יותר עיזים מאנשים. יש ביסיסיטר של העזים, שמפזר אותם אחרי הצהריים לבתים. כל עז יודעת בדיור איפה הבית שלה. כמה מפתיע :-)




גם סוסה לבנה, של בעל הבקתות



בבוקר סיפרו לנו שהסוסה המליטה סייח קטן.

אפילו המכוניות מפעם.




פתח של בית. דהו, עם ווילונות תחרה, וקצת מוזנח, אבל חינני, לא?




היו גם אימוני צילום...למשל בהקפאת תנועה



ועוד אחד




מי ידע מה זה, כל העצים האלה?



תשובה בסוף הפוסט.







צילמתי את האשה הזקנה, לבושה בשחור, יושבת על האבן בצד הדרך.
על מה היא מסתכלת. על מה שהיה כאן פעם, ולא יחזור יותר?


זהו, עד כאן.
יש עוד מלא תמונות. ברור. לא יכלתי להפסיק לצלם.
כפר סוראליסטי.
לפעמים הייתה לי תחושה שאחרי שנעזוב את הכפר מעט האנשים שפגשנו יארזו את הדברים שלהם, יחזרו לבתים האמתיים שלהם, והכפר ישאר נטוש, כמו תפאורה של סרט.



המון המון תודה לאפרת על החוויה הנהדרת, ההדרכה, האוכל המופלא, והאווירה הטובה.
תודה גם לבנות הנהדרות שחלקו איתי את החוויה,
תוכלו לקרוא פוסט של אורה על הסדנה כאן, ואת הפוסט של אפרת-כאן.

אה כן, חוב קטן-פתרון החידה: גזעי העץ שבתמונה הובאו לחצר במיוחד, וליידם מגדלים פטריות.
מעניין, נכון?

להתראות!

יום שבת, 5 במרץ 2016

תיק גב לילדות-מצאתי ציפית

איזה כיף, שוב תופרת.
מצאתי ציפית ישנה, ווינטג' כזו, חמודה.
צרפתי בד ועוד בד...







 והציפית הפכה שלני תיקים, לקטנה, ולבת דודה שישנה אצלה.













תמיד נתקעת בלי שרוכים לתיקים.
חייבת למצוא מקום לקנות כאלה.
משיהי מכירה?
אשמח לשמוע.

להתראות!

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

עוד תיק אוכל, לא, לא נסחפתי בכלל...

מבטיחה, זה האחרון.
פשוט הבת שלי ביקשה שאתפור לה אחד מבד הפלמינגו החמוד שמצאנו בנחלת בנימין.

למי שהצליחה לפספס, את שרשרת תיקי האוכל, תתחילו כאן ותעקבו אחרי שאר הקישורים.


תקריב על הרצועות, מבד ששמרתי הרבה זמן



 והפלמיגו



הפעם הטבעת בפנים מבד שונה



הוורוד המנוקד זו בעצם שקית עם שרוך שסוגרת את התיק.



ומבט כללי לפרידה




אז מה, יצא נחמד?

במחשבה שנייה, עכשיו כשאני רואה אותו כאן, בעצם, לא כדאי להבטיח משהו שלא מתכוונים לקיים.
אז לא מבטיחה.

להתראות!

יום שישי, 9 באוקטובר 2015

תיק אוכל כוכבים

התמכרות קלה מסתמנת. כאילו שלא ידעתי שזה יקרה :-)
אחרי תיק האוכל הקודם, התחשק לי לתפור עוד כאלה.

הפעם תפרתי אחד עם בדי כוכבים, שהפכו כל כך טרנדים בקיץ האחרון.
היה כיף לחבר בדים שלא קשורים, ולמצוא את הקשר ביניהם.

הנה הוא:



עם התווית



והכובים בטבעת וברצועות 



הרצועות מבפנים



אני רואה שלא צילמתי את השק שנסגר מבפנים. לא נורא. אפשר לראות את זה בתיקים הקודמים, פה, ופה.

הבעיה שיש עוד מלא שילובי בדים שמתרוצצים לי בראש, ורוצים לצאת ולהיות תיק אוכל
...מה עושים?

להתראות!


יום שישי, 14 באוגוסט 2015

תיק אוכל-בנטו

כן, זו אני, הפצעתי לכאן אחרי העדרות ארוכה מידי.
חיידק התפירה חזר לדגדג אותי, איזה כיף!
הכל בגלל החופשה של הילדים.
איך?
בחופש לא צריך להכין להם אוכל בבוקר, אז התפנה לי זמן, והתחלתי להכין לעצמי אוכל לעבודה.
מרוב השקעה הדברים לא נכנסו לתיק הרגיל,  וחיפשתי תיק אחר. חיפשתי, ומצאתי את תיקי האוכל, "תיק בנטו" שתפרתי פעם. הנה, פה וגם פה.
זה תיק כל כך חמוד, שמייד התחשק לי לתפור שוב תיק כזה.

אז תפרתי.
פחדתי שכבר שכחתי איך תופרים.
מסתבר שזה ממש כמו לרכב על אופניים.
דווקא בלרכב אני כבר לא טובה כמו פעם.

















מה שכיף בתיק הזה זו האפשרות לצרף המון בדים יחד, וליצור צרופי צבעים ודוגמאות.

וכשבאתי עם התיק לעבודה, חברה לעבודה אמרה לי ש"כזה תביאי לי פעם במתנה...". אתם חושבים שבמקרה היה לה יומולדת אחרי יומיים?
נראה לי שאז את זה אני אתן לה,
ברור שעכשיו אהיה חייבת לתפור עוד אחד..

אם גם אתם רוצים לתפור כזה, אז יש הדרכה טובה, אפילו בעברית, כאן.
ובאנגלית, המקור:
Link to tutorial By Pink Pingwin
טיפ: בגלל שזה ממכר, כדאי להכין את כל החלקים של התיק מבריסטול, או דף עבה. ואז כשתרצו לתפור את התיק הבא, לא תצטרכו למדוד ולשרטט מחדש את כל החלקים. פשוט תניחו על הבד, תשרטטו בטוש בדים, ותגזרו.
תהנו.

להתראות, מקווה שבקרוב,

ליאת

יום שבת, 20 בדצמבר 2014

חנוכה -איך שדירגתי חנוכיה והרגזתי את הבן שלי

כמו בכל חנוכה, עם פרוץ החג, החנוכיה המכוערת שלנו נשלפה מהארון (היא מכוערת, לכן היא תמיד בארון).
כל שנה בחנוכה, למראה החנוכיה המכוערת, אני מתמלאת רעיונות כמו נרות, רעיונות כיצד אפשר ליצור חנוכיה חדשה ונהדרת.
הבעיה היא שהחג עובר לפני שאני מספיקה להתמקד על משהו, ולהבין איך להעביר את הרעיון למעשה.
השנה, ואני ממש גאה בעצמי על זה, לא בזבזתי זמן על מחשבות.

עשיתי.

אתמול בערב, כשאף אחד לא היה בבית, העמדתי את החנוכיה שלנו על כמה עיתונים, וריססתי אותה בצבע אקווה שהיה בבית.
נכון שמזל שיש לי תמיד צבע אקווה בבית, שלא יחסר?

אחרי כמה שעות חזרו בני הבית הביתה, והתגובות היו מגוונות.
הקטנה להפתעתי הגיבה באדישות מסוימת.
הבעל, לא להפתעתי, הגיב גם הוא באדישות מסוימת.
אבל האמצעי הגיב בחריפות מפתיעה. משהו בסגנון של "אני לא יכול יותר, שוב פעם התכלת הזה...די כבר, מה עשית"
מיד הסברתי לו שזה לא תכלת, זה אקווה. וזה מהמם. לצערי זה לא עזר לי, הוא נשאר איתן בדעתו, ומלמל משהו על זה שישיג לעצמו חנוכיה משלו.
מכיוון שהיה כבר מאוחר, הלכנו לישון, ואני חזרתי להרגלי הישנים ופינטזתי לי כיצד אמשיך לשדרג את החנוכיה.

למחרת בבוקר, קמנו לנו משנת הבוקר של שבת, ואז לי חיכתה הפתעה.
החנוכיה עמדה לה על שולחן העבודה שלי, ועל התכלת המהם, היו פסים של וואשי טייפ.
מסתבר שהקטנה שקמה מוקדם, ולא הפריעה לנו לישון, החליטה שכמו על כל דבר, למה לא להדביק על החנוכיה קצת וואשי?
כאן אני עוצרת.
אומר רק שבסופו של דבר זרמנו גם עם הוואשי, וגם עם הרעיונות שלי מהלילה.

עכשיו לתמונות.
הנה היא, החנוכיה המכוערת
(פיכס, תמונה כזאת מכוערת אצלי בבלוג)




החנוכיה  החטופה המרוססת, מתביישת מתייבשת לה



והמהממת שלנו, במלוא הדרה










ולסיום, התחשק לי לרקום קצת על נייר, חנוכה חג של אור.




חג חנוכה שמח!

נכון שהחג יהיה הרבה יותר מוצלח כעת?

להתראות!

אה כן, שכחתי לספר לכם, שכדי להמתיק את הגלולה המרה, הבטחתי לבן שלי שנכין יחד חנוכיה מבטון. 
בטון, אפור, גס ומחוספס.
אפור..רק עם טאץ' קטן של צבע.
אבל לא תכלת. בשום אופן לא.
אז אולי יגיע עוד פוסט. 
אולי.

יום שבת, 1 בנובמבר 2014

טבע דומם Still Life


"טבע דומם", Still Lifeהוא סוגה באמנות פלאסטית (בעיקר בציור), העושה שימוש בתיאור אובייקטים שונים - טבעיים או מעשי ידי אדם - כגון צמחים ופרחיםפירות, פריטי מזון, כלי בית וכדומה. סוגה זו מעניקה לאמן אפשרויות מגוונות בסידור האובייקטים, תוך התייחסות למבנה הקומפוזיציה, לסמליות ולאלגוריה דתית או ארס פואטית. במהלך המאה ה-20 החלה להופיע סוגה זו במדיות אחרות כגון צילוםוידאו ארט ובמדיה נוספות אחרות. (וויקופדיה)

בארוחת הבוקר, ראיתי את הרימון בקערת הפרות, ואיך שהאור נופל עליו.
הוא הציע לי להתנסות גם אני.
בהתחלה חשבתי לצייר אותו.
אבל אז עברתי לצילום.



































להתראות!